סיפורים אישיים

ענבל גולנזר, 16, פתח תקווה.

בכיתה י' התחלתי ללמוד בתיכון בן גוריון בפתח תקווה - חוויה שהסתיימה לאחר 3 חודשים. שלא תבינו לא נכון, המורים בתיכון היו מקסימים, לגמרי חוויה מתקנת אחרי 3 שנים גרועות במיוחד בשתי חטיבות ביניים שונות. קשה לתת יחס אישי לכיתה של 40 תלמידים אבל למורים באמת היה אכפת ממני. סוף סוף הגעתי לכיתה טובה, למדתי במגמה שעניינה אותי והבנתי את החומר בכל המקצועות. במקביל, עברתי התעללות חברתית על ידי תלמידים מהשכבה שלי. לא הרגשתי תחושת ביטחון כשהלכתי במסדרון - סבלתי מקללות ואיומים, דבר שהקשה עליי להתרכז בחוויה הלימודית.

לצוות של התיכון הייתה נכונות לטפל בבעיה אבל הטראומה שסחבתי מחטיבת הביניים הקשתה עליי להתמודד. אחרי חוויה קשה ומכוננת במיוחד עם כמה מתלמידי השכבה הפסקתי להגיע לבית הספר. במשך חודש ישבתי בבית עד שפנתה אליי הקב"סית (קצינת ביקור סדיר) של התיכון. היא הציעה לי ללכת לתיכון דמוקרטי או אנתרופוסופי, אפילו לאנקורי היא הפנתה אותי אבל לא הסכמתי ללכת לבית ספר פרטי והתעקשתי על מסגרת ציבורית שתתאים לי.

אחרי שהיא התחמקה ולא הסכימה לעזור לי - גיליתי לבד את בית היל"ה (אחרי חיפוש באינטרנט).

חזרתי לקב"סית בבקשה להפניה לבית היל"ה. הקב"סית ענתה ש"בית היל"ה זה כמו חוג, בחיים לא תצליחי להוציא שם בגרות מלאה. לכי לתיכון אמיתי" למזלי הרב, לא האמנתי לה.

 

היום אני לומדת במסלול בגרות מלאה. הלימודים בבית היל"ה הם בקבוצות קטנות של עד ארבעה אנשים ואני מגיעה 4 פעמים בשבוע, השיבוץ לשיעורים הוא לפי הלו"ז שלי והמסגרת פעילה מהבוקר ועד הערב. בית היל"ה רושמים אותי דרך השלוחה האקסטרנית לכל בגרות שאליה אני רוצה לגשת ומלווים אותי עד לפתח חדר הבחינה. בנוסף, בבית היל"ה מוצעים שיעורי מוזיקה, פיתוח קול והרכבים, חוג בישול ובקיץ אפילו גלישת גלים. המסגרת היא חברתית יותר ממה שציפיתי ולא מסתכמת רק בלימודים - כמו רוב  המסגרות האקסטרניות.

כל אחד מהנערים בבית היל"ה מקבל ליווי טיפולי על ידי עובדת סוציאלית - פגישות שבועיות הן חובה לכל מי שרוצה ללמוד במסגרת - בהתחלה היה לי קשה להתמיד אבל עם הזמן נוצר קשר אישי ונחמד לראות שיש מי שדואג לי, גם להתנהלות שלי בתוך בית היל"ה וגם לחיים האישיים שלי בחוץ.

אפשר להגיד שהגעתי באפיסת כוחות. מאד רציתי ללמוד לבגרויות ולהצליח אבל החוויה החברתית השאירה בי צלקות שהקשו עליי מאוד. היה לי קשה לתת אמון מחדש באנשי הצוות ובתלמידים אבל אחרי כמה חודשים במקום התחושה שלי השתנתה לחלוטין. היחס האישי לכל תלמיד, גם מבחינה טיפולית וגם מבחינה לימודית עזר לי להיפתח והיום אני מגיעה בשמחה בכל בוקר לבית ספר. משלימה בגרויות וצוברת חוויות עם החברים החדשים שלי למסגרת.

 

מחווית הנשירה מבית הספר הבנתי שיש גם אפשרויות אחרות. שלא לכולם מסגרת כמו תיכון מתאימה, אני שמחה שהיה לי את האומץ לעזוב לטובת אפשרויות חדשות ולא מוכרות.

בית הספר הניסויי שער הנגב - מקום שאוהב ילדים ללא תנאים - אורי וזאנה

הדרך שלי מתחילה בשעמום מוחלט. במשך כל 6 השנים הראשונות שלי בבית הספר. אהבתי ללמוד, הקשבתי בשיעורים וזה היה מספיק בשביל ממוצע 100. זה היה בשילוב עם המון שינה בשיעורים או עינוי מורים שונים בשל הצורך הבלתי נשלט שלי לדבר עם כל מי שהתמזל מזלו לשבת ליד הפטפטנית הגדולה ביותר  בכיתה. לא הבנתי בכלל את הצורך בשיעורי בית אז וויתרתי עליהם עד שהגיעה סוף החוברת והיה צריך להגיש למורה המזועזעת שקיבלה חוברת ריקה ממי שחשבה שהתלמידה הכי טובה שלה.

 

ככה עליתי לחטיבת הביניים ושם זה כבר לא היה מספיק. הבנתי מהר מאוד שאני כבר לא יכולה לבנות על הידע הכללי שלי ועל היכולת שלי לקלוט חומר כשהמורה מדברת. הבנתי שעלי ללמוד למבחנים להכין שיעורי בית ולעמוד בכל דרישות המורים. אך פתאום בבית ספר ענק של אלפי תלמידים אף מורה לא ראה אותי יותר כתלמידה הזו שהכל קל לה והאמת כבר לא היה לי כזה קל. הבנתי שבמערכות כאלו גדולות אין למורים זמן להתעסק עם תלמידים כמוני כי הם עסוקים בתלמידים המופרעים ביותר או בתלמידים הטובים ביותר וכל מי שאינו כזה נופל בין הכיסאות.

המשך…

גילי סגל עזבה תיכון מעולה. לומדת לבגרויות, עובדת ולומדת איפור

אני גילי, בת 18, מסיימת בגרויות אחרונות, כמו כולם בתקופה הלחוצה ביותר בתיכון. רק שאני לא לומדת בתיכון...
ביום הראשון לכיתה י"א אחרי חופש קצר מידי חזרתי הביתה ואמרתי להורים שלי שאני לא ממשיכה ללמוד בבית הספר. מספר חודשים של שכנועים, דיכאון, בקרים של ריבים.. ותוספת מפתיעה של מחלת הנשיקה.. בעקבות המחלה לא הלכתי לבית הספר תקופה וכשהרגשתי שהתקופה קרבה לסיומה- ידעתי שאין סיכוי שרגלי דורכת שוב בבית הספר בתור תלמידה.
למדתי בבית ספר טוב, אני גם עכשיו חושבת שאם אנשים כן רוצים ללמוד בבית ספר, אז הכפר הירוק היא בחירה מעולה.
אבל היו לי הרבה בעיות, דבר ראשון עם הגבלת החופש שלי בתוך מסגרת, מאוד רציתי ללמוד איפור באותה התקופה. זה היה החלום, אבל כשאני בבית ספר, מאיפה אני אמצא עכשיו כסף לקורס איפור? את הכסף מהבת מצווה כבר הוצאתי.
שנית- שעות. אולי יש אנשים שמצליחים להתרכז בשעה 7 בבוקר. אבל אני לא אחת מהם. ואני גם לא מהאנשים שיכולים לשבת במשך 45 דקות בכיסא. בעצם, מי כן?

המשך…

עלמה אופק, תלמידת י"ב בבית ספר דמוקרטי

עד כיתה ג' למדתי בביה"ס "רגיל'.
אחותי הגדולה עברה לבית ספר דמוקרטי מתוך תחושה שהמסגרת הרגילה והקונבנציונאלית לא תואמת את האישיות הבאמת יצירתית שלה. אבל אני, תלמידת כיתה א' מצטיינת בחשבון לא העלתי בדעתי לעבור לביה"ס אחר והפצרתי כי אני אהיה "כמו כולם" ואשאר תלמידה חרוצה שמוציאה ציונים טובים! עד שלאט לאט התחלתי להבין כמה קשה התחושה של חוסר המימוש והבעיתיות שיש בתוך המסגרת שמחייבת מורה אחת לראות את כל הארבעים נפשות קטנות ופגיעות בצורה הכי אינדבידואלית.
רק שבאמת הדרישה הייתה בלתי אפשרית והעדר האפיל על כל פיתוח אישי נבדל או שונה. במדדים מאוד מכלילים ולא מתקדמים מאוד.. הרגשתי נמדדת התחושה שהייתה כל כך חזקה בשבילי שאפילו בתור ילדה קטנה יכולתי להבחין בה, זאת התחושה של חוסר הייחוד ושל לחיות בתוך עדר. ומתוך כל זה בחרתי להצטרף לאחותי הגדולה ולהיות חלק ממקום שהייחודיות ומציאת האני האמיתי שלך דרך כל שאילת השאלות הבאמת מקדמות. בחרתי לעבור לבית הספר הדמוקרטי בחדרה.
בית ספר דמוקרטי עובד על פי האמונה כי התלמיד יודע הכי טוב מה כדאי לו, ללמוד/לעשות/לבחור. ובאמת כך הוא גם פועל. כל תלמיד בתחילת השנה מקבל מערכת שעות ובה 30 שיעורים בכל שעת מערכת בידו לבחור את מערכת השיעורים המתאימה לו ביותר ובשביל להבין את השיעורים הכי טוב ישנם שלושה שבועות של שיעורי נסיון. לאחר שלושת השבועות ברגע שבחרת בשיעור ובחרת להתחייב אליו אתה גם מחויב לציית לכללי השיעור אלא אם כן תרצה לפרוש... וזה אפשרי - רק עליך לדבר עם המורה של השיעור.
לכל תלמיד יש חונך אישי,שהוא מורה לרוב שמלמד עוד מקצוע גם. והוא עוזר ותומך בתלמיד ובעיקר מלווה אותו באופן אינדבידואלי. לכל חונך יש בין חמישה עשר נחנכים.
המשך…