סיפורים אישיים

צור טלקר, כרמיאל, תלמיד כיתה י"ב באנקורי קריית ביאליק.

האמת - הכל שקרים. הסיפור שלי יכול להיות מסוכם ממש בכמה מילים.
שקרים של המערכת, בקשה מההורים לעבור בית ספר, סירוב, עוד כעס על המערכת, הבטחה להוריי שאני נושר בקרוב, הבנה שלהם שאני אבוד ושצריך לעזור לי.
ובכל זאת, ארחיב.
אז ככה: בכיתה י' ביקשתי לרדת מארבע יחידות במתמטיקה לשלוש. כמה חודשים לאחר מכן ביקשתי לוותר על מגמת ערבית, פשוט כבר לא היה לי טוב שם. המורה נלחמה עליי וקראו להוריי לשיחה בגלל שמבחינתם לרדת משתי הגברות הייתה הידרדרות בלימודים. בשיחה נכחו היועצת, המחנכת שלי, מרכז השכבה, אבי ואני. היה לי קשה בשיחה ואמרתי המון ממה שאני חושב על מערכת החינוך הציבורית. כמובן שלכל דבר שאמרתי היה לחברי הצוות תשובה מוכנה. המוזר הוא, שכשיצאנו מהחדר ודיברתי עם המחנכת והיועצת, הן הסכימו עם כל הדברים שאמרתי בחדר ההוא!
הבנתי לאט לאט כמה המערכת שחוקה, כמה המורים שחוקים וכמה לאף אחד כבר אין כוח. במיוחד לא בבית ספר של 3000 תלמידים בו חצי מהמורים לא זוכרים את השם שלך. איכשהו עברתי את כיתה י'. ואז הגיעה הכיתה המפחידה ביותר - י"א. למדתי אז סוציולוגיה פסיכולוגיה וערבית (לא ירדתי בסוף מערבית). מאוד אהבתי סוציולוגיה פסיכולוגיה, אנגלית, היסטוריה ואזרחות. אלה היו השיעורים היחידים שלא עבר בראש שלי אפילו להבריז מהם. אבל בשאר השיעורים, הייתי יושב באיזו גינה בבית הספר או הולך לאכול חומוס עם חברים. המשך…

נטלי שלום, בת 18, גם עובדת וגם לומדת

זה מתחיל איפשהו בכיתה י', הצורך הממשי הזה למצוא עבודה, וגם הגיל שבדיוק מתאים לעשות כן. בני נוער רבים בגילאי 15-16 משקיעים מאמצים וזמן בחיפוש אחר עבודה. לא משהו גדול מדי, בדרך כלל מלצרות, קופאיות/ים, או סקרים טלפוניים. משהו שלא דורש ניסיון קודם ויכול להכניס לנו קצת כסף שיספיק גם לחסכונות שלנו וגם לבילויים שלנו. וגם כי לאמא ולאבא קצת נמאס לשלם עלינו כל הזמן. אז בדיוק כך, בכיתה י', בגיל 16, מצאתי את עצמי מחפשת עבודה בכל אתרי מודעות הדרושים המוצעים באינטרנט, מבינה את הקושי שבחיפוש עבודה כאשר אין לי קורות חיים, או לפחות קורות חיים שיש בהם ניסיון תעסוקתי כלשהו. ואז מצאתי את אתרי המשרות לנוער, דוגמת האתר "נוער ג'וב", והם נתנו לי תקווה.
אף משרה לא דרשה ניסיון קודם, הגיל המינימלי היה בסביבות 16-17 והתנאים נשמעו מאד נוחים במיוחד לתלמידים. מבין המבחר שהיה שם, מצאתי את המשרה שהכי קלעה לטעמי. סקרים טלפוניים, מינימום פעמיים בשבוע, בשעות שאחרי הלימודים עד הערב. מעולה! כך גם לא אפספס לימודים, וגם העבודה לא תתפוס לי יותר מדי זמן בלו"ז השבועי, שחשוב לי בעיקר כדי ללמוד למבחנים ולהכין ש"ב. ואצלי, זה עניין מאד חשוב. בלימודים אני מרגישה אני חייבת לתת מעצמי את הכל. אני שואפת הכי גבוה. אני הילדה ההיא שלא מסתפקת בציון שנמוך מ-95. המשך…

עמנואל סיום - תלמיד י"ב בתיכון מקצועי אורט תל נוף

בסוף כיתה ט' לא ראיתי את עצמי ממשיך ללמוד לימודים רגילים ואחרי זה מתחיל לחפש את עצמי ומה אני אעשה בחיים. למדתי במקיף רגיל באשדוד היה לי ממוצע 80 בסוף ט' והאפשרות שנתנו לי לכיתה י' הייתה כיתת טו"ב. חשבתי שאני יכול להיות בכיתה עיונית ולא אהבתי את זה שניתבו אותי לשם.
אז הכל ביחד הוביל אותי לעזוב ולעבור לתיכון מקצועי הנמצא בבסיס חיל האוויר בתל נוף.
מה שאני חושב על בית הספר בו אני לומד היום והגישה שלי אליו היום שונה מאוד מהגישה שאיתה הגעתי לתל נוף.
הסטיגמות הם אלו שקבעו איך ייראו השנה וחצי הראשונות שלי כאן. חשבתי שזה בית ספר של מופרעים, זו הסטיגמה על בתי הספר המקצועיים. לכן ידעתי שאני צריך לשחק אותה מופרע כדי להשתלב. ככה היה עד אמצע יא', אז הבנתי שזה לא ככה.
השינוי הגיע מכמה דברים במקביל:
המשך…

אוריאל גרינשטיין, בגיל 18 תואר בכלכלה ותעודת בגרות

כולנו שמענו את המשפט "לילד יש המון פוטנציאל אבל הוא לא מממש אותו", גם אני שמעתי את המשפט הזה מדי פעם. אבל זה לא מה שגרם לי להתחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה בגיל 14.
בשבוע הראשון של כיתה ז, אחרי שעות של משחקים בפלייסטישן עם חברים אני מוצא את עצמי משתעמם. הרגשה מוכרת עוד מתקופת השיעורים בבית ספר יסודי.
התחלתי לחפש עבודה אבל אחרי כמה דקות של חיפושים הבנתי שאף אחת מהעבודות לא יעסיק אותי כל החופש ובטח שלא גם בחופשים הבאים.
המשך…
אוריאל, Manager
http://demolink.org