נטלי שלום, בת 18, גם עובדת וגם לומדת

זה מתחיל איפשהו בכיתה י', הצורך הממשי הזה למצוא עבודה, וגם הגיל שבדיוק מתאים לעשות כן. בני נוער רבים בגילאי 15-16 משקיעים מאמצים וזמן בחיפוש אחר עבודה. לא משהו גדול מדי, בדרך כלל מלצרות, קופאיות/ים, או סקרים טלפוניים. משהו שלא דורש ניסיון קודם ויכול להכניס לנו קצת כסף שיספיק גם לחסכונות שלנו וגם לבילויים שלנו. וגם כי לאמא ולאבא קצת נמאס לשלם עלינו כל הזמן. אז בדיוק כך, בכיתה י', בגיל 16, מצאתי את עצמי מחפשת עבודה בכל אתרי מודעות הדרושים המוצעים באינטרנט, מבינה את הקושי שבחיפוש עבודה כאשר אין לי קורות חיים, או לפחות קורות חיים שיש בהם ניסיון תעסוקתי כלשהו. ואז מצאתי את אתרי המשרות לנוער, דוגמת האתר "נוער ג'וב", והם נתנו לי תקווה.
אף משרה לא דרשה ניסיון קודם, הגיל המינימלי היה בסביבות 16-17 והתנאים נשמעו מאד נוחים במיוחד לתלמידים. מבין המבחר שהיה שם, מצאתי את המשרה שהכי קלעה לטעמי. סקרים טלפוניים, מינימום פעמיים בשבוע, בשעות שאחרי הלימודים עד הערב. מעולה! כך גם לא אפספס לימודים, וגם העבודה לא תתפוס לי יותר מדי זמן בלו"ז השבועי, שחשוב לי בעיקר כדי ללמוד למבחנים ולהכין ש"ב. ואצלי, זה עניין מאד חשוב. בלימודים אני מרגישה אני חייבת לתת מעצמי את הכל. אני שואפת הכי גבוה. אני הילדה ההיא שלא מסתפקת בציון שנמוך מ-95.
אז ניצלתי את העובדה שמותר לי להגיע לעבודה פעמיים בשבוע בלבד, והעבודה אכן לא תפסה לי יותר מדי זמן בשבוע, לכאורה. לעיתים, היה מורגש שהיא לא מותירה לי אוויר. הרגשתי את זה במיוחד כשהגעתי לכיתה י"א. מערכת השעות בכיתה י"א כל כך צפופה ועמוסה, מסיימים ללמוד בשעות מאוחרות, שלא חשבתי עליהן בכלל כשהייתי בכיתה י'. יש הרבה יותר מבחנים, הרבה יותר בגרויות והכל מאד לחוץ, עם או בלי עבודה. בכיתה י"א היו לי רק שני ימים בשבוע שבהם הייתי מסיימת ללמוד ב-15:20. בימים האחרים הייתי מסיימת ללמוד ב-16:10 או אפילו אחרי. העבודה מתחילה בשעה 16:00. הדבר לא הותיר לי ברירה אחרת, אלא לעבוד כל שבוע רק באותם שני ימים בלבד. המשכורת לא הייתה להיט, בהתאם לשעות המעטות שהגעתי, ועם שכר שעתי שהוא קצת מעל המינימום. אבל זה היה או זה או כלום. באותם שני הימים בשבוע בכיתה י"א, הייתי צריכה לצאת מהשיעור האחרון 5 דקות לפני הסוף, כדי להספיק לרוץ לתחנת האוטובוס ולנסוע למקום העבודה שלי, שנמצא בעיר אחרת. הריצות האלה, הלחץ הזה, דבר שלא הכרתי בכיתה י'. להגיע לבית הספר בשעת אפס, לסיים ב-15:20, להגיע ישר לעבודה עם התיק ותלבושת ביה"ס, ולחזור הבייתה בעשר בלילה. זה היה מתיש. וכשהיו לי שיעורים מהיום למחר, הייתי עושה אותם באוטובוס, או בהפסקה בעבודה, או האפשרויות שהכי שנאתי - כשאני מגיעה הבייתה בלילה מותשת, או ביום שלמחרת בהפסקה לפני השיעור. וללמוד למבחנים הפך גם הוא לעסק מאתגר יותר. ימי שבת הפכו להיות הימים הקבועים שבהם למדתי למבחנים. בכל שבת היה מבחן אחר שהתעסקתי בו. כל היום. ואם זה לא הספיק, אז גם בימי שישי בערב, במקום לבלות עם החברים. הלמידה בימים האלו חסכה לי קצת מהצורך שבלמידה במהלך השבוע. היו פעמים רבות שיום לפני מבחן הייתי בעבודה ולא למדתי, רק כי זה אחד מאותם שני הימים הזמינים שלי בשבוע.
הדבר שהכי אהבתי בכיתה י"א, הוא תקופת הבגרויות. תקופה של קצת יותר מחודש שבה מגיעים לביה"ס בעיקר כדי לעשות מתכונות ובגרויות, חוזרים הבייתה מוקדם, ויש הרבה ימי חופש. ניצלתי את התקופה הזו כדי לעבוד הרבה, לפצות על כל אותם הימים בי"א שהייתי במירוץ נגד הזמן. וכמובן שגם למדתי הרבה. הייתי מתעוררת בחופשות האלו מוקדם בבוקר כדי ללמוד, ואז בצהריים יוצאת לעבודה. בתקופה הזו עבדתי לרוב 3 פעמים בשבוע. גם בימים שלפני בגרות (בגרויות שפחות הרגשתי צורך ללמוד אליהן, כמו מודול E באנגלית (אנסין וליסנינג) או תנ"ך, שתמיד הרגשתי שהשימוש בתנ"ך הוא שליף אחד גדול. (והי, הוצאתי בהם 100 ו-95!)). בשבועות שבהם לא היה לי מבחן הייתי עובדת אפילו 4-5 פעמים בשבוע. סך הכל, תקופת הבגרויות הייתה תקופה מקסימה. ניצלתי את החופשות לחלוטין, גם ללמידה וגם לעבודה. ולמרות הרצון העז שהיה לי לעבוד כמה שיותר, לא ויתרתי על למידה למבחנים. והציונים שלי שיקפו זאת. וגם המשכורת ;).
אז אחרי שסיימתי את י"א עם טעם מתוק בפה, התחילה לה כיתה י"ב. י"ב היא שנה עמוסה, אבל הרבה פחות מי"א, ניתן לראות את זה בעיקר בשעות שבהן סיימתי ללמוד. ימי הלימודים היו קצרים יותר מי"א, והשעה הכי מאוחרת שסיימתי בה הייתה 14:40. בשנה הזו, בניגוד לי"א, הייתי מספיקה להגיע הבייתה לאחר בית הספר, לאכול ארוחת צהריים ואז לצאת לעבודה בלי לחץ. הפעם המשמרות שלי בשבוע לא היו קבועות, כי בכל הימים אני יכולה להגיע בזמן לעבודה, וקבעתי אותן בהתאם ללוח המבחנים. לכל מבחן השארתי יומיים מראש ללמוד אליו. ואם לוח המבחנים איפשר זאת, עבדתי גם יותר מפעמיים בשבוע, כך שברוב הזמן הגעתי לעבודה שלוש פעמים בשבוע.
במבט לאחור, אני לא מתחרטת שבכל תקופת התיכון למדתי ועבדתי. ההשקעה משתלמת. העבודה מבחינה כלכלית, והלימודים.. כי זה יחסוך לי בעתיד, כנראה. מה גם, שהשילוב בין הדברים אילץ אותי ללמוד איך לנהל לו"ז מסודר, איך להתמודד תחת לחץ ובכלל- להתבגר. להיות עצמאית. וזו אחת התחושות הטובות שהיו לי

רוצים להיות הראשונים שמגיבים?

רוצים לשאול, להגיב או להוסיף משהו?