עמנואל סיום - תלמיד י"ב בתיכון מקצועי אורט תל נוף

בסוף כיתה ט' לא ראיתי את עצמי ממשיך ללמוד לימודים רגילים ואחרי זה מתחיל לחפש את עצמי ומה אני אעשה בחיים. למדתי במקיף רגיל באשדוד היה לי ממוצע 80 בסוף ט' והאפשרות שנתנו לי לכיתה י' הייתה כיתת טו"ב. חשבתי שאני יכול להיות בכיתה עיונית ולא אהבתי את זה שניתבו אותי לשם.
אז הכל ביחד הוביל אותי לעזוב ולעבור לתיכון מקצועי הנמצא בבסיס חיל האוויר בתל נוף.
מה שאני חושב על בית הספר בו אני לומד היום והגישה שלי אליו היום שונה מאוד מהגישה שאיתה הגעתי לתל נוף.
הסטיגמות הם אלו שקבעו איך ייראו השנה וחצי הראשונות שלי כאן. חשבתי שזה בית ספר של מופרעים, זו הסטיגמה על בתי הספר המקצועיים. לכן ידעתי שאני צריך לשחק אותה מופרע כדי להשתלב. ככה היה עד אמצע יא', אז הבנתי שזה לא ככה.
השינוי הגיע מכמה דברים במקביל:
פרוייקט בונה - השתתפתי בפרוייקט ייחודי שיזמה רשת אורט, ושמטרתו היא לבנות זהות בקרב בני הנוער מהעדה האתיופית ולבנות קשר חזק בתוך הקהילה ועם החברה הישראלית.
תחרות רובוטיקה - השתתפנו בתחרות רובוטיקה ארצית שנקראת FIRST ולקראת התחרות מצאתי את עצמי עובד עם מספר תלמידים נוספים, מדריך וחיילים סדירים מהבסיס לעיתים עד 2-3 בלילה.
שני הדברים האלו גרמו לי פתאום להתחיל להשקיע בלימודים. עברתי למסלול חדש שנפתח אצלנו שכולל לימודים למקצוע ובגרות מלאה. עד אז הייתי במסלול הרגיל בו לומדים לקראת תעודת בגרות טכנולוגית וזה כולל יום עבודה בשבוע בבסיס בשכר. השינוי הביא לזה שהחלטתי שלמרות הקושי הגדול אני אסיים יב' עם בגרות ותעודת מקצוע ואמשיך עוד שנתיים במכללה שנמצאת בבית הספר, לתואר הנדסאי חשמל.
האמת, שעברתי תהליך מאוד משמעותי באורט תל נוף. יש אצלנו קבוצת הנהגה עם מדריכים של הנוער העובד והלומד. הם מגיעים לבית הספר כמעט כל יום ובחופשים אנחנו, כמו חניכים אחרים בתנועה, יוצאים לטיולים, סמינרים ועוד דברים. גם לזה אני יכול לייחס חלק מההתפתחות שלי. באחד למאי שזה יום הפועלים יש אירוע גדול של הנוער העובד והלומד בתל אביב. האירוע מתחיל בכיכר המדינה ואני מופיע על הבמה עם שיר שכתבתי.
ברור שאני שמח שעברתי לתל נוף.

 

רוצים להיות הראשונים שמגיבים?

רוצים לשאול, להגיב או להוסיף משהו?