אירית תלמוד מנהלת ביה”ס דב הוז

בלוף הבגרויות הגדול

כתבה אירית תלמוד מנהלת בית ספר מקצועי דב הוז

אם משרד החינוך קורא ל-49% הצלחה, מה זה אומר על 51% שנותרו בלי בגרות? הפתרון טמון בפיתוח בתי הספר המקצועיים

ושוב אנו מתכנסים כמדי שנה להצגה הטובה בעיר. משרד החינוך הציג עלייה בשיעור הזכאים לבגרות, ולא רק עלייה, אלא עלייה של כמעט 2%. מדובר פה במגמה - ארבע שנים ברצף. 2,300 תלמידים נוספים יקבלו השנה בגרות. במשרד החינוך חושבים כנראה שלא הקשבנו בשיעורי המתמטיקה שלנו, שכן הצגת הנתונים העגומים הללו כהצלחה היא לעג לרש.

חישוב פשוט מגלה ששיעור זכאות לבגרות של 49.8% משמעו ש-50.2% מילדי ישראל לא יקבלו בגרות השנה. יותר מ-70,000 תלמידים יסיימו תיכון מבלי שיש להם מה להראות בתום 12 שנות לימוד. ואלו רק התלמידים שניגשו לבחינות. איש לא מדבר על התלמידים שלא ניגשו כלל או שציוני הבגרות שלהם נמוכים ולא שווים את הנייר שעליו הודפסו. יותר מארבע שנים ברצף לא הצליחה ממשלת ישראל להעלות את מספר הזכאים לבגרות ליותר ממחצית התלמידים שניגשים. ממשלות התחלפו, רפורמות בוצעו, ואין מושיע. זו לא סתם חצי כוס ריקה. זו כוס שבורה לחלוטין.

על מנת להמחיש את תמונת המצב, הבה ונדבר על סיכויים. מאות אלפי תלמידים בישראל ניגשים לבגרות. מחציתם עוברים, מחציתם לא. האם הילד שלכם נפל על השחור או על האדום? האם יש לו מה להראות אחרי 12 שנות לימוד או לא? האם אתם מוכנים להמר על חייו ועל עתידו של ילדכם בצורה כזו? האם אנחנו אמורים לחיות עם הסיכויים הללו? משרד החינוך מוכן. הוא מקבל את הנתונים הללו ומאמץ אותם לחיקו.

יתרה מכך, משרד החינוך מזלזל באינטליגנציה של התלמידים שלנו. אם הם קוראים ל-49% הצלחה, מה זה אומר על 51% הנותרים? לא, הכישלון פה הוא לא של התלמידים, זה כישלון השיטה. מערכת החינוך בישראל, שמקדשת שנה אחר שנה את המטרה הנעלה מכל שנקראת בגרות, שמוכנה לקבל עשרות אלפי תלמידים יתומים מבגרות, היא זו שצריכה לבחון עצמה שנית.

לפתח מסגרות חלופיות

הגיע הזמן שמדינת ישראל תציע אלטרנטיבה. מישהו שם חייב להבין שלא כל תלמיד יכול להצליח בכיתה עם 40 תלמידים. לא כל תלמיד יכול להסתדר ללא תמיכה וללא יחס אישי. לא כל תלמיד יכול לצמוח ללא תוכנית לימוד וללא סיוע אישיים. לא כל תלמיד יכול לעבור בחינה אחר בחינה בהצלחה. הנתונים מראים בבירור - התלמידים הללו הם לא המיעוט, מדובר ברוב התלמידים בישראל. במקום שיתחילו את חייהם הבוגרים לאחר התיכון עם תחושת כישלון גדולה וערך עצמי נמוך, יש לפתח ולמצוא עבורם מסגרות מתאימות.

שר החינוך טען היום כי "יש לצמצם פערים" וש"הגיע הזמן שגם לשפה, לאווירה ולרוח יהיה משקל ולא רק למדד כזה או אחר". אין צורך לחפש רחוק. מוסדות כאלה כבר קיימים בישראל, בתי הספר המקצועיים-טכנולוגיים של משרד הכלכלה (התמ"ת), שפועלים במודל שלא נראה במערכת החינוך הציבורית שלנו. בתי הספר המקצועיים-טכנולוגיים מאפשרים לתלמידים שלא רוצים או לא יכולים ללמוד בבתי הספר העיוניים, לרכוש מקצוע וניסיון תעסוקתי רב ערך עוד בתיכון. בניגוד לעבר, בבתי ספר אלו לומדים היום מקצועות מתקדמים בכיתות של 20 תלמידים בלבד או פחות. כל תלמיד בבית ספר מקצועי-טכנולוגי יוצא עם תעודה - בין אם זו תעודת בגרות, תעודת מקצוע, או שתיהן.

אותם תלמידים שלא מצליחים בחינוך העיוני של סער-פירון, פורחים בבתי ספר מקצועיים. הסרת תעודת הבגרות מהאג'נדה המוצהרת של בתי הספר הספר מאפשרת להם לחנך לערכים ולהעניק לתלמידים תנאים אידיאלים וחוויה של הצלחה שלא קשורה לציון עובר בבחינה זו או אחרת.

ביטול המיצ"ב בשבוע שעבר היה צעד אחד בכיוון הנכון. לשר החינוך החדש יש הזדמנות פז להשלים את התהליך ולשנות את המערכת מיסודה. על משרד החינוך ומשרד הכלכלה לשלב ידיים לטובת תלמידי ישראל. אל להם לתת לתלמיד אחד לסיים את התיכון ללא תעודה כלשהי ולהפקיר אותם לגורלם. יש להשקיע במסגרות אלטרנטיביות, כמו החינוך המקצועי-טכנולוגי, וליצור מהפכה של ממש בחינוך בישראל. עד אז, קשה לקרוא לנתונים שפרסם משרד החינוך הצלחה.