מסגרות חינוכיות

מסגרות חינוך אחרות

למה בעצם אנחנו לא יכולים ללמוד בכל בית ספר שמתאים לנו ? איך אנחנו תמיד מוצאים את עצמנו במקיף שליד הבית שלא תמיד מתאים לנו ? שאלה טובה... והתשובה די מורכבת.

לכאורה מה אכפת למשרד החינוך איפה תלמדו ? ליד הבית או בפנימיה חקלאית או בבית ספר מקצועי בעיר השכנה או בכלל בתיכון אקסטרני ? העיקר שתלמדו ותתפתחו...

אז, זהו שלא.

משרד החינוך מודד ונמדד על פי מספר פרמטרים שאותם הוא הגדיר כמטרה אידאולוגית. הרשימה ארוכה אבל יש 3 שהם מאוד חשובים והם:

•         אחוזי בגרות – כמה שיותר תלמידים יסיימו עם תעודת בגרות מלאה.
•         מבחני מיצב - מורכבים מהרבה פרמטרים אבל לרוב הציבור תמיד מתייחס לציונים
•         אחוזי נשירה

לכאורה זה מעולה, בפועל זה עובד קצת פחות טוב.

כאשר אלו הדרישות מכל מנהל בית ספר אז בדרך כלל המטרה קצת מקדשת את האמצעים. לכן בתי הספר יעשו הכל על מנת שתלמידים יישארו בבית הספר ולא יעברו למסגרת אחרת שאולי מתאימה להם יותר. כלומר, עדיף תלמיד שיושב בכיתה "ומחמם כיסא" מאשר תלמיד שיעבור למסגרת מחוץ לעיר וייחשב נושר.

מכיוון שכך אין גוף שיש לו אינטרס להציג בפני התלמידים את האפשרויות השונות הקיימות בכל מיני מקומות בארץ, לעיתים במרחק נסיעה יומי או אף בתוך העיר.

ילד מחולון למשל,  שאוהב בישול ולא מסתדר בתיכון בו הוא לומד, לא יודע אפילו על קיומו של תיכון קולינרי בהרצליה שאליו הוא יכול להגיע בנסיעה של 40 דקות ברכבת כל בוקר. אף אחד לא חשף בפניו את המידע הזה. אף אחד לא סיפר לו שחלק ממערכת הלימודים בכיתה יא' ו-יב' כוללת יומיים עבודה בשכר. את כל זה הוא צריך לגלות לבד.

לעניין האידאולוגיה (הנכונה או לא) מתווסף עניין הכסף. עירייה או רשות מקבלות מימון פר תלמיד ולכן הן תמיד ישאפו שתלמידים יישארו במסגרת הקהילה ולא ייצאו ממנה.

כעקרון, האלטרנטיבות העיקריות לתיכון העיוני הרגיל הן:

פנימיות נוער חינוכיות

בתי ספר מקצועיים – בהם לומדים מכונאות רכב, עיצוב שיער, אופטיקה, בישול, טכנאות שיניים ועוד.

תיכונים אקסטרנים למיניהם – אנקורי, טומשין, תיכון תל אביב וכו'

מסגרות של שוחרים – מסגרות צבאיות של חיל האוויר, חיל הים, חיל חימוש ואף פנימיה לפיקוד.

פנימיות טיפוליות

מסגרות תיכון לבני נוער נושר

ועוד המון מסגרות שמיועדות לבני נוער שלא מצאו את עצמם בתיכון שליד הבית.

 

רוצים להיות הראשונים שמגיבים?