ענבל גולנזר, 16, פתח תקווה.

בכיתה י' התחלתי ללמוד בתיכון בן גוריון בפתח תקווה - חוויה שהסתיימה לאחר 3 חודשים. שלא תבינו לא נכון, המורים בתיכון היו מקסימים, לגמרי חוויה מתקנת אחרי 3 שנים גרועות במיוחד בשתי חטיבות ביניים שונות. קשה לתת יחס אישי לכיתה של 40 תלמידים אבל למורים באמת היה אכפת ממני. סוף סוף הגעתי לכיתה טובה, למדתי במגמה שעניינה אותי והבנתי את החומר בכל המקצועות. במקביל, עברתי התעללות חברתית על ידי תלמידים מהשכבה שלי. לא הרגשתי תחושת ביטחון כשהלכתי במסדרון - סבלתי מקללות ואיומים, דבר שהקשה עליי להתרכז בחוויה הלימודית.

לצוות של התיכון הייתה נכונות לטפל בבעיה אבל הטראומה שסחבתי מחטיבת הביניים הקשתה עליי להתמודד. אחרי חוויה קשה ומכוננת במיוחד עם כמה מתלמידי השכבה הפסקתי להגיע לבית הספר. במשך חודש ישבתי בבית עד שפנתה אליי הקב"סית (קצינת ביקור סדיר) של התיכון. היא הציעה לי ללכת לתיכון דמוקרטי או אנתרופוסופי, אפילו לאנקורי היא הפנתה אותי אבל לא הסכמתי ללכת לבית ספר פרטי והתעקשתי על מסגרת ציבורית שתתאים לי.

אחרי שהיא התחמקה ולא הסכימה לעזור לי - גיליתי לבד את בית היל"ה (אחרי חיפוש באינטרנט).

חזרתי לקב"סית בבקשה להפניה לבית היל"ה. הקב"סית ענתה ש"בית היל"ה זה כמו חוג, בחיים לא תצליחי להוציא שם בגרות מלאה. לכי לתיכון אמיתי" למזלי הרב, לא האמנתי לה.

 

היום אני לומדת במסלול בגרות מלאה. הלימודים בבית היל"ה הם בקבוצות קטנות של עד ארבעה אנשים ואני מגיעה 4 פעמים בשבוע, השיבוץ לשיעורים הוא לפי הלו"ז שלי והמסגרת פעילה מהבוקר ועד הערב. בית היל"ה רושמים אותי דרך השלוחה האקסטרנית לכל בגרות שאליה אני רוצה לגשת ומלווים אותי עד לפתח חדר הבחינה. בנוסף, בבית היל"ה מוצעים שיעורי מוזיקה, פיתוח קול והרכבים, חוג בישול ובקיץ אפילו גלישת גלים. המסגרת היא חברתית יותר ממה שציפיתי ולא מסתכמת רק בלימודים - כמו רוב  המסגרות האקסטרניות.

כל אחד מהנערים בבית היל"ה מקבל ליווי טיפולי על ידי עובדת סוציאלית - פגישות שבועיות הן חובה לכל מי שרוצה ללמוד במסגרת - בהתחלה היה לי קשה להתמיד אבל עם הזמן נוצר קשר אישי ונחמד לראות שיש מי שדואג לי, גם להתנהלות שלי בתוך בית היל"ה וגם לחיים האישיים שלי בחוץ.

אפשר להגיד שהגעתי באפיסת כוחות. מאד רציתי ללמוד לבגרויות ולהצליח אבל החוויה החברתית השאירה בי צלקות שהקשו עליי מאוד. היה לי קשה לתת אמון מחדש באנשי הצוות ובתלמידים אבל אחרי כמה חודשים במקום התחושה שלי השתנתה לחלוטין. היחס האישי לכל תלמיד, גם מבחינה טיפולית וגם מבחינה לימודית עזר לי להיפתח והיום אני מגיעה בשמחה בכל בוקר לבית ספר. משלימה בגרויות וצוברת חוויות עם החברים החדשים שלי למסגרת.

 

מחווית הנשירה מבית הספר הבנתי שיש גם אפשרויות אחרות. שלא לכולם מסגרת כמו תיכון מתאימה, אני שמחה שהיה לי את האומץ לעזוב לטובת אפשרויות חדשות ולא מוכרות.

רוצים להיות הראשונים שמגיבים?

רוצים לשאול, להגיב או להוסיף משהו?